<h1>המנהיג סדר תפילות החג וקריאת הקרבנות</h1>
<h2>דף ל:</h2>
ומוצי' שתי תורות בי"ט ראשון וקורי' באמור אל הכהני' שור או כשב, ומפטי' ובחמשה עשר. ובי"ט שיני קורי' כאתמול כי יעבור ומפטיר בראשו' הנה יום בא, ובשיני ותשלם כל המלאכה. וירא' לי לפי שאמרו בע"ז פ"ק, [ב' ע"ב] כי לעתיד לבוא כשידון הקב"ה את האומות יאמ' להם ז' מצות [שקבלו עליהם] בני נח היכן קיימתם וכו', ואעפ"כ מצוה קלה יש לי וסוכה שמה עשו אותה מיד יעשו אותה, והקב"ה מוציא חמה מנרתיקה וכל אחד מבעט בסוכתו, שנ' ננתקה את מוסרותימו ונשליכה כו' וזהו שכתו' אשר לא יעלו לחוג את חג הסוכות, וכן ותשלם כל המלאכה לפי שעשה שלמה המלך ע"ה את החג י"ד יום (שאסור) [שאכלו] ביום הכיפורי' על ידי בניין הבית, נשלם בחג ונתכפר להם כמו שכתו' ביום השמיני שלח את העם וגומ' על כל הטובה אשר עשה יי' לדוד עבדו שמחל לו על אותו עון, ולישראל (עבדו) [עמו] שמחל להם עון ביום הכפורי', הכי אית' בפ' במה מדליקין [שבת ל' ע"א]. אב"ן הירחי.
וסדר תפילות החג כתפילות פסח ועצרת אלא שבפסח אומ' זמן חירותינו שיצאנו לחירות ובעצרת זמן מתן תורתינו, שניתנה בו תורה, ובחג זמן שמחתינו דכתי' ביה ושמחת בחגך וכתי' בה בשמיני עצר' שהוא תכלית החג, והיית אך שמח לרבות כל מיני שמחות לשמחה. אב"ן.
דין קריאת הקורבנות. וקריאת קרבנות החג מצאתי בכמה ענייני'. אית גאון דאמ', יום שלישי ראשון לחול המועד מוציאי' את התורה וקורי' בקורבנות החג, כהן ביום השני, לוי וביום השלישי, ישראל וביום הרביעי, וחוזר וקורא ישראל רביעי, וביום השני עניין אחד בלבד. ויש אומ' ישראל וביום השלישי, ישראל אחר וביום השני. וי"א ישראל וביום השני ישראל אחר וביום השלישי. שביעי של ערבה שהוא ספק ששי, כהן וביום הששי, לוי וביום השביעי, ישראל וביום הששי. ורב סעדיה אמ', ישראל שלישי וביום השישי, ישראל רביעי וביום השביעי. ורב עמרם אמ', שביעי של ערבה כהן וביום הששי, לוי וביום השביעי, ישראל וביום השמיני, ישראל אחר וביום הששי. וכן מנהג נרבונה העיר הגדולה לאלהי' כרב עמרם ז"ל. ויש לי על כל אלו המנהגו' תשובות רבות, האחת היאך יקרא ישראל שלישי וביום הרביעי דאין בו ספק רביעי אלא או שיני או שלישי, ועוד היאך יקרא ישראל הרביעי עניין אחד בלבד, הלא הרביעי הנוסף יש לו לקרות שני ימים לספק חובת היום, ועוד לרבי' עמרם ז"ל ולמנהג נרבונא היאך יקרא בשביעי וביום השמיני וחוזר וקורא ישראל רבי' וביום (השביעי) [הששי], וכי לאחר שעשייתו קודש תעשהו חול, ועוד דקיימ' לן דשביעי ידחה בשמיני ולא יקרא כשאר הימים אלא ביום השמיני בלבד (ולא יקרא כשאר הימי') שלא יתכן לקרותו שביעי חול וקודש הם הכי נמי שמיני ידחה בשביעי שאין לקרות השביעי קודש וחול. ומ"מ מנהג ר"ש הצרפתי ז"ל טוב יותר שהרביעי הנוסף יקרא שני ימי' חובת היום מספק, אך המנהג שהשלישי קורא וביום הרביעי לא יתכן כדפריש'. ובשביעי הוא מדלג לקרות כהן וביום החמישי לוי וביום השישי ישראל וביום השביעי רביעי ששי ושביעי ספיקת היום וכן כל הימי'. אך מנהג קצת צרפת וכל קנפייא ופרובינצ' וספרד הוא עיקר שאין בכל הימי' קורין אלא שני פרשיות ד' הקורין בתורה ספק חובת היום, כהן וביום השני, לוי וביום השלישי, [ישראל וביום השלישי] ישראל רביעי שיני ושלישי ובכן בכל הימים ובשביעי כהן וביום השישי, לוי וביום השבי', ישראל וביום השביעי, רביעי וביום הששי וביום השביעי. נמצא שבכל הימי' כולם קורי' ספק היום והרביעי הנוסף קורא ספק חובת היום בלי ספק וכן עיקר. אב"ן הירחי.
<h2>דף לא.</h2>
בשמיני שלחג אומ' זמן בקדוש, וכן בתשיעי ספק שמיני דשמיני רגל בפני עצמו הוא לעניין פז"ר קש"ב, ובשמיני מיתב יתבינן בסוכה ולא מברכינן. ומוצי' שתי תורות וקורי' באחד כל הבכור, ומפטיר ביום השמיני עד סוף הסדר. וכן כת' רב עמרם, וכן עמא דבר. ומה שכתו' בפסוקות, עד ונסכה אינו, דאין משיירי' בפר' פחות מג' פסוקי'. ומפטיר ויהי ככלות שלמה, לפי שכתו' בו ביום [השמיני] שלח את העם ויברכו את המלך. אב"ן.
והא דתנן בי"ט האחרון קורי' מצות וחוקים ובכור, כת' רב היי ז"ל, כי הוא סימן וכן שמע מרבותיי יש שקורין כי המצוה הזאת וכן קורי' אותה בירושל', ויש שקורי' ברכות דאם בחוקותי בשביל ונתתי גשמיכם בעיתם והוא יום הזכרת גשמי', ויש שקורין כל הבכור ואני מצאתי כן ברושל'. ור"ל או מצות או חקים או בכור, אב"ן. ומנהג כל צרפת בין בחול בין בשבת לקרות עשר תעשר, ואומ' שצריך לקרות הכל, מצות וחקים ובכור, ולפי שבזאת הפרש' מזהיר על המעשרות ומתנות עניים ומתנות כהונה, ולפי שהוא תכלית חג האסיף להזכיר ולתת שלא לעבור עליהם בבל תאחר בג' רגלים. אב"ן. ומנהג פרובינצ' וספרד לקרות כל הבכור זולתי בשבת לקריאת השבעה שקורין עשר תעשר עד סוף הפרשה וכמנהג רבינו היי ז"ל וכירושלם.
ושבת שבחול המועד קורי' ראה אתה אומ' אלי לקריא' השבעה וכן בשבת חול המועד לפסח, לפי שבו הזהרת חול המועד דכתי' אלהי מסכה לא תעשה, וסמיך ליה את חג המצות תשמור, ודרשו בו לומר על חול המועד שאסור בעשיית מלאכה, ולמה נסמכה פרש' המועדות לע"ז לומ' לך כל המבזה את המועדות כאלו עובד ע"ז ושלום. אב"ן.
